גיליון מס 1 - אוקפי ירחון לשירה, לספרות וליצירה מקורית - מרס 2003 - אדר תשס"ג


טור הרמוני

עודד רז

לוט


השיר
לוט
לא יכולתי להעלות
על הדעת שתשכח
אותי מהר כל כך

לוט
יש עדיין שאלות
שעולות בי לפעמים
מה קרה לפני שנים

איך הלכת
לא חשבת לעצור
ברחת
לא הבטת לאחור
לראות אותי
לא ידעתי מה קורה איתי

ושקט מאז
שום דבר לא זז
שום דבר לא מעניין
לפעמים הרוח קצת שוחקת את האבן
לפעמים אפילו רוח אין

לוט
אבנים מסוגלות
לאצור את העבר
תחשוב כמה אצור בי כבר

לוט
איך הצלחת לגלות
את הדרך הנוחה
לשמור שלא אטריד אותך?

הן ידעת
שלהסתובב אסור
ולא אמרת
שום דבר ברור
לטובתי
עמדתי
לא ידעתי מה קורה איתי

ושקט עצוב
כלום לא חשוב
שום דבר לא מעניין
לפעמים הגשם בא שוחק קצת את האבן
לפעמים אפילו גשם אין

לוט
אתה יודע יש לילות
שאני יושבת סתם
ומסתכלת על הים

ושקט וחם
אפילו הים
בזמן האחרון מתרחק
לפעמים הזמן שוחק קצת את האבן
לפעמים אפילו זמן שוחק


לוט:
מילים: ברק פלדמן
לחן ושירה: יוני בלוך
כלי מיתר: רבעית מש"י
בתפקיד אשת לוט: מור פלדמן
כל השאר: (שוב) יוני בלוך
הוקלט באולפני החדר של יוני 2002

רקע
השיר "לוט" יצא לרדיו בדצמבר 2002 , כאחד משני סינגלים המבשרים על אלבום הבכורה של יוני בלוך - זמר בן 21 מלהבים, שהצלחתו כמוסיקאי באתר האמנות המקוון "במה חדשה" הביאה בסופו של דבר להחתמתו בחברת NMC. כמו עבודות נוספות של בלוך, גם שיר זה הנו שיתוף פעולה מוצלח עם התמלילן ברק פלדמן, האחראי למילות רוב השירים שבאלבום העתיד לצאת.

ליריקה
מילות השיר הן מעין מונולוג 'פוסט-מורטום', שאשת לוט, היא נציב המלח, שרה לבעלה, לאחר דורות של בדידות במדבר שבלע את הריסות סדום ועמורה. הסיפור התנכ"י היווה השראה לליריקה המתארת את הצד האנושי שבאותה טרגדיה היסטורית, מנקודת המבט האישית של אשת לוט: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח (בראשית י"ט כ"ו) .

אשת לוט נאלצה (ועדיין נאלצת) לשלם מחיר כבד על טעות טיפשית. כל חטאה היה כי לא עמדה בפיתוי לסוב לאחור ולהביט בקטסטרופה שמתחוללת מאחורי גבה. בידינו מספר פרשנויות אפשריות לכך; היא לא הצליחה להפנות עורף לעיר שהייתה לה לבית. היא לא התכוונה להמרות את פי בעלה או את פי אלוהים. היא הייתה זקוקה לאישור ממשי, ויזואלי, לכך שהטלטלה הזו בחייה, היא מציאותית. ממש כמו אורפיאוס, שמסתובב מוקדם מדי בלהיטותו לראות את אוריידיקי , ומאבד אותה לנצח, כן מאבדת אשת לוט את חייה. השיר עצמו, מציע לנו פרשנות אחרת, מעניינת, מנקודת מבטה של אשת לוט המבכה את נטישת בעלה אותה.

על פשע ההצצה מעבר לכתף, שבריר שניה, היא נדונה לחיי נצח כנציב מלח אילם, בודדה, מנותקת. היא רואה את סדום ועמורה נחרבות עד היסוד, ונותרת כנציב מלח לבהות בשממה ובהריסות עד קץ הזמן. "חיי נצח" שכאלה יכולים להיתפש כגרועים יותר ממוות, בעיני רבים.
אחרי שנים רבות כל כך, כל שנותר לה הוא לפנות לבעלה, שלא נמצא שם, ולא שומע אותה כלל. זהו שיר אותו היא שרה לעצמה, וממרחק זמן ניכר. שיר הנהגה בלב המלח שלה, ושם הוא נדון להישאר.

למראית עין, אין בה עוד כעס. אחרי זמן רב כל כך, כל שנותר בה הוא ייאוש שקט, געגוע. כבר לא כועסת, כבר לא שונאת. נותרו רק המרירות וההשלמה.

אך תחת המעטה המשלים, קיימת בשיר ביקורת.
אשת לוט לא מבקרת את אלוהים, האחראי הישיר למצבה, אלא דווקא את בעלה: "איך הלכת [?] / לא חשבת לעצור [הן כקביעה והן כשאלה] / ברחת / לא הבטת לאחור". אם לשאלות הרטוריות הללו עוד ניתן למצוא תירוץ (נאמנות לאלוהים, חששו של לוט שמא יזכה לגורל דומה), הרי שבהמשך השיר מאשימה אשת לוט את בעלה באופן מפורש יותר, שאינו משתמע לשתי פנים: "איך הצלחת לגלות / את הדרך הנוחה / לשמור שלא אטריד אותך?". כמו בעל מסרט הוליוודי, המעוניין להפטר מאשתו ומארגן 'תאונה מצערת', נפטר לוט מאשתו בדרך נוחה, אידיאלית ממש..

בהמשך הדברים, מתגלה פרט מטריד נוסף, שניתן להבינו בשתי משמעויות עקב חלוקת שורות השיר: "ולא אמרת / שום דבר ברור / לטובתי". אם להתייחס לשתי השורות הראשונות, הרי שהעוקץ התבסס על הסתרת מידע מאשת לוט. לוט לא הזהיר את אשתו מפני הסכנה הצפויה לה אם תביט לאחור. מכאן ניתן להסיק, שייתכן והחטא נעשה בתמימות, עקב 'אי-ידיעת-החוק'. חוסר המודעות של אשת לוט לעונש הכבד הצפוי לה, גרם לה להפוך לקורבן טראגי של הנסיבות, ולא לעבריינית הראויה לעונש.

המשמעות השניה, שנוצרת לאחר הוספת המילה "לטובתי", הופכת את האמירה מביקורת על רשלנות בעלה בטרם נענשה, לביקורת על מעשיו לאחר מתן העונש. לוט לא לקח אחריות על טעותו (המכוונת, אם להאמין לתיאורית הקונספירציה המתוארת בשיר), ולא אמר שום דבר ברור לטובת אישתו, בניסיון להצילה. הוא לא הודה בפני אלוהים שלא הזהיר את אשתו כראוי, לא ניסה לגונן עליה, לא ניסה להמתיק את העונש, ואפילו נמנע מלהשתהות לידה ולהתאבל. הוא המשיך ללכת ולהתרחק כמו לא ארע דבר, והנטישה הזו, כך משתמע, היא הדבר שמטריד את אשת לוט יותר מכל. "בדידות", על כל הבטיה, היא מילת המפתח בשיר זה.

אשת לוט כלל לא מאשימה את אלוהים, למרות שעל פי תיאורית הקונספירציה, העניש אותה ללא עוול בכפה. אין לה טרוניה משום סוג על 'משפט השדה' שערך, ובכך, למעשה, נעוצה מתיחת הביקורת האמיתית. אלוהים העניש את הדמות הלא נכונה, ולכן עליו לחוש ייסורי מצפון ורגשות אשם במידת מה. הביקורת הנמתחת על אלוהים, היא ביקורת שהאל עצמו מובל למתוח על מעשיו.

מילות השיר משדרות בעיקר בדידות. כולם עוזבים את אשת לוט - בעלה, אלוהים, ועכשיו אפילו הים מתרחק ממנה - הדבר היחידי בעולמה שמשתנה, שלא דומם ומת. הים הוא הנחמה היחידה שהיתה לה, ידיד מרוחק שלא מודע לקיומה, והנה גם הוא נוטש: "שום דבר לא זז, שום דבר לא מעניין". בקרוב גם לא הים.

אשת לוט משוועת לחברה. הרוח והגשם ששוחקים את האבן אינם אויביה. הם ידידיה הטובים ביותר. הם אלו שיכלו אותה בסופו של דבר, ויתנו מנוחה לנשמה המעונה שלה. עניים אינם יכולים לבחור - והיא מעדיפה את חברתם של הגשם והרוח הפוגעים על פני השארות בגפה.

הערה קטנה לתמלילן: מפתיע לגלות שנציבי מלח מסוגלים לעבור מעמידה לישיבה חליפות. ניתן, אמנם, לתרץ את הביטוי כישיבה מטאפורית, אבל עדיין נודף מכך ניחוח קל של רשלנות מצד ברק פלדמן.

סאונד ועיצוב מוסיקלי
עבודת הסאונד של בלוך (שאייש בין השאר גם את עמדת טכנאי ההקלטה) מקצועית מאוד, עובדה מרשימה במיוחד, בהתחשב בכך שמדובר באולפן ביתי דל אמצעים: מיקרופון אחד של 'שור', מיקסר של 'מקי' וכרטיס קול 'דארלה 24'. בלוך מקליט מאז היה בן 14, ולכן השליטה, הניסיון והמיומנות בתפעול הציוד ניכרים בהחלט.
עקב איכות הסאונד המצויינת, התקבלה החלטה נדירה בחברת התקליטים: 'לוט' שוחרר לרדיו כפי שהוא, ולא הוקלט מחדש באולפן מקצועי.

כמו רוב השירים של בלוך ('תפוזים', 'נעים בחוץ', 'מכיר אותו' ועוד), גם 'לוט' דל מאוד בשימוש באפקטים.
ההעמדה של האלמנטים היא פרונטלית בעיקרה, ומרווחת רק ע"י פאנינג דומיננטי ('ריווח סטריאופוני', מיקום אלמנטים במרחב שבין הרמקולים), ומשחק בסיסי עם עוצמת הערוצים. הבחירה הזו יוצרת מיקס 'קל', אם כי מעט שטוח. אין להסיק מהערה זו, שעדיף 'להטביע' את המיקס בריוורב [אפקט המדמה סביבה אקוסטית מסויימת], אבל נגיעות קלות ממנו פה ושם עשויות היו לתת הרבה יותר עומק לסאונד, וליצור קונטרסט בין אלמנט אחד למשנהו. בנקודות בהן התזמור אינטנסיבי, ושומעים את הפסנתר, את כלי המיתר, את הבאס, את התופים ואת עבודת השירה - יש תחושה של שלמות ומלאות, וזה מצויין. בקטעים הללו אין צורך בשינויים. בקטעים ריקים יותר, המיקס נשמע שטוח מדי. כדאי היה 'להוציא אותו מהקופסא' (החדר של יוני), גם במחיר איבוד הסאונד הדחוס והאינטימי, שאין לזלזל באיכויותיו.

המקום שזועק להרטבה בריוורב עדין הוא, בראש ובראשונה, הפתיחה בקוורטט (רביעיית כלי מיתר) האקוסטיקה היבשה של חדר ההקלטות לא מחמיאה לכלי המיתר, והופכת אותם לחסרי עומק. חשוב לשאוף לסאונד אופטימלי, מכיוון שהם נושאים על כתפיהם את רוב היצירה. בחלק הארי של השיר כלי המיתר נשמעים מצויין, ולא מצריכים טיפול כלשהו, אבל כשהם בסולו או בדואט עם אלמנט נוסף, הרטבה היא כמעט הכרח. בפתיחה ניתן היה 'להתפרע' ממש - 50% ריוורב עמוק וארוך, כמו בכנסייה או באולם קונצרטים, ולמתן אותו עם כניסת השירה. האקספוזיציה חייבת להיות דרמטית. חשוב לסייג את ההמלצה החמה שלי על ריוורב, מכיוון שמדובר לא מעט בטעם אישי, ויותר מסאונדמן אחד עשוי להצטמרר רק מעצם המחשבה על "לכלוך" כלי המיתר בהדהוד דיגיטאלי.

הנגינה
רבעית מש"י מפגינה שליטה מרשימה בכלי המיתר, כשנגינתם המהוקצעת מהווה 'קול שני' למילות השיר, וצובעת אותן ברגישות רבה. גם נגינתו של בלוך על הפסנתר והתופים ראויה לציון. ההפקה המוסיקלית, שהשאירה בחוץ את הגיטרות המוכרות, והחליפה את מקלות התופים במברשות רכות, ייחודית ומהנה. ניכרת ההשקעה בבניית האווירה.

הביצוע הווקאלי
חולשתו העיקרית של "לוט" היא השירה של בלוך. הכוונה איננה לזיופים הקלים, הסוטים בכמה סנטים מתדר התו פה ושם, אלא לדרך בה הוא שר את המילים.

לעיתים נוצר הרושם שבלוך לא הבין עד הסוף את משמעויותיו ורבדיו של השיר. ייתכן שהלחן הנוקשה כבל אותו לדרך שירה מסוימת, שלא תאמה את רוח המילים, ייתכן שמורכבות המלודיה דחפה אותו באופן טבעי להתמקד בפן ההרמוני של היצירה, מה שדחק את האלמנט הלירי לשוליים, וכמובן אל לשכוח שבלוך התמודד בראש ובראשונה עם משימת ההלחנה של המילים, המסודרות במבנה מאתגר מבחינת המשקל והחריזה.

"לוט", כאמור, הוא שיר שאשת לוט שרה לבעלה בתור נציב מלח לאחר דורות של בדידות, אבל יוני בלוך לא שר אותו כאשת לוט, אלא שר אותו כיוני בלוך. השיר הזה תובעני, ודורש יכולת משחק לא פחות מיכולת מוסיקלית, ולכן, בשביל ליצור אמינות של ממש אצל השומע, בלוך צריך להאמין בכל לב שהוא אשת לוט.

את השיר צריך לשיר בתוגה, בכאב, אשת לוט צריכה לבכות את מר גורלה. זהו שיר קינה, שבלוך שר כמעט בעליצות ובשביעות רצון עצמית, כאילו המילים רק עוברות דרכו. הוא לא מחובר לדמות ולסיטואציה הסטטית המענה שלה.

חוסר ההתאמה בין תוכן השיר לבין הדרך בה הוא מושר, מגיע לשיא בנקודה: "לוט / אתה יודע / יש לילות / שאני יושבת סתם / ומסתכלת על הים". השורות המשמעותיות הללו מדוקלמות באופן מנותק עד כאב! ניתן לטעות ולחשוב שמא אשת לוט נהנית מכך, שוכבת על פסנתר עליו מנגן אנגלי מעונב, ושותה מרטיני בשמלת ערב לפני השחייה הלילית עם הדולפינים. שקט, חם... סיאסטה ב'קלאב-מד'.

השורה הזו היא השורה היחידה שמושרת לא ע"י בלוך, אלא ע"י מור פלדמן. הדרך בה היא מקריאה את השורה הזו, אם לסכם במילה אחת: מושלמת. ראוי היה לבלוך לחקות את הניואנסים שלה, או לשתוק לחלוטין, ולהמשיך לשיר רק בבית הבא (אני נוטה לאפשרות השניה). כך זה נשמע טוב יותר, הגיוני יותר (מכיוון שלא מדובר בפיצול אישיות פתאומי), שובר את המונוטוניות ומהווה נקודת שיא המושכת תשומת לב ויוצרת עניין מיוחד אצל השומע.

'שירה אינטליגנטית' היא זו העושה את ההבדל בין יצירת מופת - לסתם שיר נחמד.
ניקח לדוגמא את הלחן המחריד לשירה של רחל, "רק על עצמי לספר ידעתי", לחן טכני לחלוטין, ואני בספק אם למלחין היה מושג קלוש למה התכוונה המשוררת. רחל כבר מתה. ברק פלדמן, עדיין חי. ראוי היה להתייעץ איתו בנוגע לניואנסים.

פה ושם פזורות בעיות דיקציה ושגיאות לשוניות צורמות -
נהוג לומר: "לא יכולתי להעלות על הדעת", לא "לעלות".
"הבטת", ולא "הב(ט)ת".
"לפעמים" ולא "ליפ(ע)מים".
"לפעמים הגשם", ולא "לפעמים אגשם".

חשוב לי לציין, לאחר מתיחת הביקורת על הדרך הווקאלית הגרועה בה מבצע בלוך את השיר, כי בניגוד לביצוע בהקלטה הנוכחית (הסינגל), הביצוע בהופעה החיה טוב עשרות מונים. בלוך כמו ירד לסוף דעתו של פלדמן, ושר את השיר ברגישות רבה, עם פאוזות נכונות והדגשות מתוזמנות היטב. גם העיבוד המוסיקלי שונה במקצת, מתון יותר, ומכיל קטעים שקטים, בהם ניתנת הבמה לכלי הנגינה. במקור, בלוך שר לאורך כל השיר באינטנסיביות וברצף. זהו אקט מעייף (הן לבלוך והן לשומע), בעיקר בהתחשב בכך שמדובר בשיר לא קצר. הפאוזות הללו הן הזדמנות אידיאלית לקחת אוויר. גם שתיקה היא אמירה נוקבת, ומכיוון שאשת לוט נמצאת במרחבי מדבר אינסופיים, שהמאפיין העיקרי שלהם הוא שקט, הבחירה הזו עושה צדק לשיר.

על אף שהשיר נטול פזמון (במתכונתו הקלאסית), המשפטים "לפעמים אפילו רוח/ גשם אין" מהווים ציר מרכזי המשמש לו תחליף, ולכן אתייחס אליהם בשם זה. היחס שלי אל הפזמון הוא אמביוולנטי במקצת:

מצד אחד, "לפעמים אפילו גשם/ רוח אין" הם משפטי בדידות טעונים ביותר, ואני חש שהכפלתם פי שלושה (בניגוד למקור) גורעת מכוחם. אם היו נאמרים פעם אחת בלבד, הייתה השתיקה הרועמת מדגישה את 'אווירת-הבדידות' שבה שרויה אשת לוט. יש לזכור שהיא מצויה בליבו של מדבר, המאופיין בשקט. יתרה מכך, מכיוון שהלחן בונה צפייה לחזרה על המילים, היעדר החזרה המתבקשת הזו יוצרת תחושת ריקנות לא נעימה אצל השומע (המצפה למשהו שאיננו נמצא), ועקב כך נשאר 'תלוי באוויר'. התחושה הזו מוכרת לכל מי ששמע 'אקורד לא פתור' (עצירה ב'סאב-דומיננטה', לפני השלמת המעגל ההרמוני). אמצעי עיצובי שכזה עשוי לגרום לתגובה רגשית חזקה אצל המאזינים, ולשרת טוב יותר את התפיסה הלירית.

מצד שני, החזרה על המשפטים הללו עשויה להתפרש כנקודת השיא של השיר, בה אשת לוט מאבדת את קור רוחה ומשחררת זעם עצור על בעלה. 'לפעמים אפילו גשם אין', אין שום דבר שיסיח את הדעת מהבדידות, ישנו רק הנוף הקפוא - ולוט הוא האשם בכך. רטוריקת רגשות האשם חוזרת כאן במשנה תוקף.


סיכום
למרות האמור לעיל, "לוט" הוא שיר מצוין, מקורי, המבוצע ברגישות רבה, ומתבלט בשונותו לעומת המיינסטרים הרווח היום בשוק. מילים טובות, בשילוב עם לחן מחמיא והפקה מלוטשת, יוצרים חוויה מוסיקלית ייחודית, שתהפוך בבוא הזמן לסמל המסחרי של הצוות בלוך ופלדמן.
 


לשמיעת השיר
דף היוצר של יוני בלוך באתר "במה חדשה"
"לוט" בהופעה חיה, הייניקן הבימה קלאב, 24.1.03






כל הזכויות שמורות למערכת אוקפי ירחון לשירה, לספרות וליצירה מקורית ©

עמוד השער

דבר המערכת

   פורום אוקפי



שירה
איזו נחת
עופר גורדין

הממשמש ובא
סיגל בן יאיר

ואז היתה אלה
מיה סלע

חלון להשקיף דרכו
ירון אחר

עצות לנציג קצין העיר
אברהם חמי

ש מ ו ת
תמר

בטרם תיארנו את מות האגס
ינאי ישראלי


פרוזה
בפברואר כדאי לקנות פילים
תמר


מאמרים וטורים
קוראים מעריכים
בילי פטריק או'ניל,
טלי וישנה

דיוקן ידי המשורר כידי מנתח מוח
משה אופיר

לא רלוונטי
יורם קופרמינץ

עדשה עצמית
ניסים טורקיה

טור הרמוני
עודד רז